תקראו אתם

פרקי המשנה מצטיינים לרוב במבנה תימטי ברור. כך למשל, שני הפרקים הראשונים במסכת ראש השנה עוסקים בעיקר בענייני קידוש החודש, ושני הפרקים האחרונים - בהלכות תקיעת השופר. את המבנה הפשוט הזה משבשת המשנה הראשונה בפרק ג' של המסכת. משנה זו עוסקת עדיין בהלכות קידוש החודש, ולפי ההגיון הפשוט הייתה צריכה לחתום את קובץ המשניות בפרק ב', שכולו עוסק כאמור בהלכות אלו. האם מדובר בשגיאת עריכה, או שניתן למצוא הגיון במבנה הזה?


לקדש את החידוש

הלכות קידוש החודש בפרק ב' מדגישות את תפקידה של המערכת האנושית בקביעת מועדי השנה. מערכת זו מבססת את הלוח על פרוצדורה משפטית של שני עדים שמעידים כי ראו את מולד הירח, ובהתאם לעדותם מכריזים בית הדין מתי החל החודש, ובהתאמה - באיזה יום בשבוע יחולו החגים. פרק זה של המשנה מסתיים בקרשנדו עם הסיפור המפורסם שבו נתבע רבי יהושע לציית לקביעת בית-הדין על אף שהוא (וכמה מחביריו) משוכנע שבטעות יסודה:

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ.

רבי יהושע נדרש לחלל את יום הכיפורים שחל לפי החישוב שלו, מכיוון שבית הדין קבע את ראש חודש (וממילא גם את יום הכיפורים) ביום אחר.

תביעה זו אינה מתבססת על הצורך בלוח אחיד ובציות של כלל החכמים לסמכות אחת (על אף שזהו צורך חיוני וחשוב), אלא על דרשת הפסוק "אלה מועדי ה' אשר תקראו אֹתם". בפסוק המקורי נאמר "אשר תקראו אותם במועדם", היינו ישנו מועד מסויים לכל חג, ובני האדם צריכים רק להכריז על החג בזמן הנכון - "במועדו". השמטת המילה הזו יוצרת דרשה חתרנית שמדגישה את תפקיד האדם בקביעת מועדי החגים, כביכול אין מועד שנקבע "מלמעלה" והאדם רק צריך לכוון אליו, אלא האדם מקדש את החג ובכך קובע את מועדו - ואפילו טעה בחשבון. המילה "אותם" בפסוק כתובה בכתיב חסר - "אֹתם", והדרשן קורא אותה כפניה בגוף שני רבים - "אַתֶּם": אתם אלו שקוראים לקדושת המועדים שתחול, ולא בית דין של מעלה. לאור זאת נפנה למשנה הפותחת את פרק ג'


"רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחֲשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר"

המשנה מתארת מצב קיצון (היפותטי ביסודו) שבו כולם ראו את מולד הלבנה, אולם פרוצדורלית לא הספיקו להכריז על היום הנוכחי כעל ראש חודש בטרם שקעה החמה. במצב כזה, פוסקת המשנה, יידחה ראש חודש ליום המחרת. מה קורה כאן? האם הליך ביורוקרטי קצר שלא הושלם מחייב את בית הדין לפעול כנגד המידע שעומד לרשותו?


מגבלות הכוח

למעשה, המשנה הזו מבצעת תנועה הפוכה לכל קודמותיה. היא מבהירה כי חוכמתו והשגתו של האדם אין בהם כדי לקבוע את החודש, אלא רק ההכרזה "מקודש". אם הפרק הקודם הסתיים בשיר הלל ליכולתו של האדם לקדש את החודש - היינו לקדש את את הֶחָׁדָש, באה המשנה הנוכחית ומנסה לבלום את ההיבריס שצפוי להתפתח כאן (כמו בכל מקום שבו קיבל מישהו סמכות וכוח לידיו). הרי יכולים בני האדם לחשוב כי סמכות זו ניתנה להם בזכות כוח השיפוט והתבונה שלהם, ובשל העובדה כי חכמים הם ויודעים לחדש. באה המשנה הנוכחית ואומרת: היזהרו. החכמה והידיעה האנושיות כשהן לעצמן אין די בהם, ומי שינסה לחדש תוך הסתמכות יתר על כוחו ועוצם ידו - עלול להקדיח את התבשיל. זו גם הסיבה שמשנה זו נפרדת מקודמותיה, שכן היא באה לאזן את הכוח העצום שניתן לאנושות לעצב את העולם כרצונה (לקדש את החדש), ולוודא כי נשמר גם הרכיב של ההתבטלות וההקשבה לדברים שהם למעלה מהשגתו של בן אנוש (קול השופר).

0 צפיות

  המדרש - שלמה שדה © 2018-19 עוד אתר מצוין עם Wix